<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן קט"ו</h1>
<h2>דף ע.</h2>
ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל. ראובן כת' שטר ואמ' לעדים קנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון שלזכות ותנו לו לשמעו' מחמת שרציתי ונתתי לו ק' זהובים מורבנייאה וכתבתי שיעבוד כל נכסי שיגבה מהן ק' זהובים אלו וכו' וכשתבעו שמעו' לראוב' בשטר זה טען ראוב' ואמ' שאותו זמן שכת' על עצמו ק' זהובים אלו לא היו לו מהן כלום ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והרי העדים אומרים שלא היו יודעים אם היה לו כלום ואם לאו והשיב שמעון אין אני משגיח עכשיו לדברי העדים כי עדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד [כתובות י"ח ע"ב] וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועוד שהרי שיעבד לו כל נכסיו בק' זהובים אלו. תשוב' כך ראינו שאם אותן זהובין שנתן בקניין המתנה אם במטבע הן באותו מקום שהן נושאין ונותנין במטבע שלכסף הרי אותה מתנה בטילה דקיימ' לן [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואין אנו צריכין לראות הישנן ברשותו אם לא. אבל אם אין בני אדם נושאין ונותנין בהן באותו מקום הרי הן נקנין בחליפין אלא שצריך להיותם ברשותו בשעת הקניין. ואם אין הדבר ידוע אם היו ברשותו בשעת המתנה או לא על (הנתבע) [התובע] להביא הראייה שהיו ברשותו בעת שקנו ממנו דקיימ' לן [ב"ק מ"ו ע"א] זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראייה. ואין הולכין אחר האומד שיש עשיר שיש לו זהובים ויש שאין לו. ומה שטען שמעון איני משגיח לדברי העדים שנעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד טענה זו אין בה ממש שעדים אלו לא העידו על ק' זהובים אלו וחזרו בהן אלא על הקנאת הנותן בלבד הוא שהעידו ואין כאן חזרה ועכשיו בזה המעשה אם טען שמעו' טענת בריא ואמ' כי ודאי ראיתי אותן זהובים שהיו ברשותו ונתברר לי שהן שלו ישבע הנותן שבועת היסת שלא היו ברשותו באותו העת ואם בעל השטר אינו יודע אלא בטענת שמא הוא טוען מחרימין אותו סתם על מי שנתן זהובים אלו במתנה [והיו] ברשותו וכחש בו. ושיעבוד ששיעבד בו אינו מועיל לו כלום דלא יהא אלא שמשכנו אצלו הא אמרינן [קידושין ח' ע"ב] בעניין ההוא דזבני אמתא בפריטי ואותיבו נסכא עילויה במשכונה אתו לקמיה דר' אמי אמ' להון פריטי אין כאן נסכא אין כאן והכא נמי זהובי' אין כאן משכונה אין כאן וכ"ש השיעבוד שהוא פחות מן המשכון הילכך אין מועיל לו כלום. ושכתבת אחרי כן אם טען ראובן ואמ' כבר נתתים לו. ושמעו' אומ' אם כן שטרך בידי מאי בעי. הדין מאי. כך נראה לי דגמרא לה להא מילת' מהמפקיד אצל חבירו בשטר ואמ' לו החזרתים לך [ב"ב ע' ע"א] מגו דאי בעי אמ' נאנסו נאמן ולא מצי אמ' ליה שטרך בידי מאי בעי כי אמ' ליה החזרתים לך מהימן ובשבועה בחפץ. והכא נמי אי איכא עדים דהוו בידיה בשעת המתנה יכול למימר נתתים לך ובשבועה חמורה. אבל אי ליכא עדים דהוו בידיה ליתיה כמפקיד אצל חבירו בשטר נמי [נ]פטר בשבועת היסת. וזה הלשון תקנתיו אני הכותב כי לא מצאתיו נכון. ותשלום התשובה, ושכתבת במתנת בריא היכא דאמ' להו כתובו וחתומו והבו ליה ומית דאין כותבין אע"פ שמייפה את כוחו. מה עניין מייפה את כוחו אצל מתנת בריא דלא קניא במקרקעי אלא או בשטר או בקנין ובמטלטלי בקנין או במשיכה. הילכך הבריא שאמ' כתבו ותנו מנה לפלו' ולא משך אין השטר מועיל לו ואפי' קנו מידו על המטבע לא קנה שאין המטבע נקנה בחליפין, אם אמ' במקרקעי כתבו ותנו לפלו' אם לא קנה מידו אין הכת' מועיל לו עד שיגיע לידו או שיזכה לו על ידי אחר ואם מת הנותן קודם לכן לא קנה שכבר זכו ביה יורשין ואם קנו מידו קנה לאלתר ושטר לראייה בעלמ' הילכך לא צריכת לההוא דיקדוקא. וההיא דוקייא אחרינא דדייקת היש הפרש בצואת שכיב מרע היכא דאמ' מחיים להיכא דאמ' כתובו סתם לא צריכת לה דמתנת שכיב מרע בשטר היכא דאינו מייפה את כוחו לא מגבינן ביה לא שנא אמ' כתובו מחיים לא שנא אמ' כתובו סתם דכיון שאנו חוששים שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה [שם קנ"ב ע"א] פי' אין שטר עושה מעשה שטר לאחר מיתה לפיכך בין ניכתב מחיים בין נכתב לאחר מיתה אם לא קנה מחיים לא קנה לאחר מיתה.
<h2>דף קנב.</h2>
ונשאל הגאון ר' יצחק ז"ל. ראובן כת' שטר ואמ' לעדים קנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון שלזכות ותנו לו לשמעו' מחמת שרציתי ונתתי לו ק' זהובים מורבנייאה וכתבתי שיעבוד כל נכסי שיגבה מהן ק' זהובים אלו וכו' וכשתבעו שמעו' לראוב' בשטר זה טען ראוב' ואמ' שאותו זמן שכת' על עצמו ק' זהובים אלו לא היו לו מהן כלום ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והרי העדים אומרים שלא היו יודעים אם היה לו כלום ואם לאו והשיב שמעון אין אני משגיח עכשיו לדברי העדים כי עדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד [כתובות י"ח ע"ב] וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועוד שהרי שיעבד לו כל נכסיו בק' זהובים אלו. תשוב' כך ראינו שאם אותן זהובין שנתן בקניין המתנה אם במטבע הן באותו מקום שהן נושאין ונותנין במטבע שלכסף הרי אותה מתנה בטילה דקיימ' לן [ב"מ מ"ו ע"א] אין מטבע נקנה בחליפין ואין אנו צריכין לראות הישנן ברשותו אם לא. אבל אם אין בני אדם נושאין ונותנין בהן באותו מקום הרי הן נקנין בחליפין אלא שצריך להיותם ברשותו בשעת הקניין. ואם אין הדבר ידוע אם היו ברשותו בשעת המתנה או לא על (הנתבע) [התובע] להביא הראייה שהיו ברשותו בעת שקנו ממנו דקיימ' לן [ב"ק מ"ו ע"א] זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראייה. ואין הולכין אחר האומד שיש עשיר שיש לו זהובים ויש שאין לו. ומה שטען שמעון איני משגיח לדברי העדים שנעשו כמי שנחקרה עדותם בב"ד טענה זו אין בה ממש שעדים אלו לא העידו על ק' זהובים אלו וחזרו בהן אלא על הקנאת הנותן בלבד הוא שהעידו ואין כאן חזרה ועכשיו בזה המעשה אם טען שמעו' טענת בריא ואמ' כי ודאי ראיתי אותן זהובים שהיו ברשותו ונתברר לי שהן שלו ישבע הנותן שבועת היסת שלא היו ברשותו באותו העת ואם בעל השטר אינו יודע אלא בטענת שמא הוא טוען מחרימין אותו סתם על מי שנתן זהובים אלו במתנה [והיו] ברשותו וכחש בו. ושיעבוד ששיעבד בו אינו מועיל לו כלום דלא יהא אלא שמשכנו אצלו הא אמרינן [קידושין ח' ע"ב] בעניין ההוא דזבני אמתא בפריטי ואותיבו נסכא עילויה במשכונה אתו לקמיה דר' אמי אמ' להון פריטי אין כאן נסכא אין כאן והכא נמי זהובי' אין כאן משכונה אין כאן וכ"ש השיעבוד שהוא פחות מן המשכון הילכך אין מועיל לו כלום. ושכתבת אחרי כן אם טען ראובן ואמ' כבר נתתים לו. ושמעו' אומ' אם כן שטרך בידי מאי בעי. הדין מאי. כך נראה לי דגמרא לה להא מילת' מהמפקיד אצל חבירו בשטר ואמ' לו החזרתים לך [ב"ב ע' ע"א] מגו דאי בעי אמ' נאנסו נאמן ולא מצי אמ' ליה שטרך בידי מאי בעי כי אמ' ליה החזרתים לך מהימן ובשבועה בחפץ. והכא נמי אי איכא עדים דהוו בידיה בשעת המתנה יכול למימר נתתים לך ובשבועה חמורה. אבל אי ליכא עדים דהוו בידיה ליתיה כמפקיד אצל חבירו בשטר נמי [נ]פטר בשבועת היסת. וזה הלשון תקנתיו אני הכותב כי לא מצאתיו נכון. ותשלום התשובה, ושכתבת במתנת בריא היכא דאמ' להו כתובו וחתומו והבו ליה ומית דאין כותבין אע"פ שמייפה את כוחו. מה עניין מייפה את כוחו אצל מתנת בריא דלא קניא במקרקעי אלא או בשטר או בקנין ובמטלטלי בקנין או במשיכה. הילכך הבריא שאמ' כתבו ותנו מנה לפלו' ולא משך אין השטר מועיל לו ואפי' קנו מידו על המטבע לא קנה שאין המטבע נקנה בחליפין, אם אמ' במקרקעי כתבו ותנו לפלו' אם לא קנה מידו אין הכת' מועיל לו עד שיגיע לידו או שיזכה לו על ידי אחר ואם מת הנותן קודם לכן לא קנה שכבר זכו ביה יורשין ואם קנו מידו קנה לאלתר ושטר לראייה בעלמ' הילכך לא צריכת לההוא דיקדוקא. וההיא דוקייא אחרינא דדייקת היש הפרש בצואת שכיב מרע היכא דאמ' מחיים להיכא דאמ' כתובו סתם לא צריכת לה דמתנת שכיב מרע בשטר היכא דאינו מייפה את כוחו לא מגבינן ביה לא שנא אמ' כתובו מחיים לא שנא אמ' כתובו סתם דכיון שאנו חוששים שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה [שם קנ"ב ע"א] פי' אין שטר עושה מעשה שטר לאחר מיתה לפיכך בין ניכתב מחיים בין נכתב לאחר מיתה אם לא קנה מחיים לא קנה לאחר מיתה.
